גישור בהפניית בית משפט

מהות ההפניה

הפניה לגישור בהליך משפטי פירושה שהשופט ממליץ או מורה לצדדים לפנות למגשר ולנסות להגיע להסכמה. ההפניה אינה מסיימת את ההליך המשפטי, אלא משהה אותו לתקופה שבה הצדדים מנסים גישור. אם הגישור מצליח, ההליך המשפטי עשוי להסתיים בהסכם. אם לא, ההליך ממשיך.

החיסיון נשמר

גם בגישור בהפניית בית משפט, החיסיון של הליך הגישור נשמר. מה שנאמר בגישור אינו מועבר לשופט ואינו משמש ראיה. השופט אינו מקבל דוח על מה שנאמר בחדר הגישור. דבר זה חשוב כי הוא מאפשר לצדדים לדבר בגילוי לב גם במסגרת תיק משפטי פתוח.

וולונטריות במסגרת משפטית

גם כאשר הגישור הוא בהפניית בית המשפט, הליך הגישור עצמו נותר וולונטרי. הצדדים אינם חייבים להגיע להסכם. אם אין הסכמה, הם חוזרים לבית המשפט וההליך ממשיך. עם זאת, יש מקרים שבהם בית המשפט מצפה שהצדדים ישתתפו בגישור בתום לב וינסו להגיע להסכמה באופן כן.

חשוב להבין שהשופט אינו יכול לכפות על הצדדים להגיע להסכם. תפקידו של השופט בשלב זה הוא להמליץ ולעודד, אך ההכרעה נותרת בידי הצדדים. אם אחד הצדדים חש שהגישור אינו מתאים, רצוי שיעלה זאת, ובית המשפט יכבד את החלטתו לחזור להליך המשפטי הרגיל.

הסכם ואישורו

אם הצדדים מגיעים להסכמה, ההסכם עשוי להיות מוגש לבית המשפט לאישור. אישור זה מקנה להסכם תוקף משפטי מחייב במסגרת ההליך. רצוי שעורך דין יבחן את ההסכם לפני הגשתו לאישור. לעיתים השופט מאשר את ההסכם ומסיים את התיק על פיו.

הכנה לגישור בהפניה

הכנה לגישור בהפניית בית משפט דומה להכנה לגישור וולונטרי: יש לאסוף מסמכים, להכין רשימת נקודות ולחשוב על אינטרסים. עם זאת, יש יתרון בכך שהצדדים כבר הציגו את עמדותיהם בכתבי טענות, ויש מסמכים מוגשים לתיק. רצוי להגיע לגישור עם הבנה של המצב המשפטי ובליווי ייעוץ משפטי.